יום חמישי, 8 באוגוסט 2013

שי פירון החליט: לא צריך ללמד היסטוריה וספרות.




   
    לאחרונה נודע ששר החינוך המכהן שי פירון מקדם תוכנית לביטול בגרויות במקצועות הספרות וההיסטוריה. ההסבר שמצא המייצג הזה של מפלגה קיקיונית "יש עתיד", הוא שביטול בחינת בגרות יגרום לתלמידים ללמוד יותר טוב את המקצועות האלו. השאלה שקופצת מייד היא- אז למה לא לבטל את בחינות הבגרות גם באנגלית וגם במטמטיקה? ובכלל, למה צריך את בחינות הבגרות? אם תלמידים ילמדו יותר טוב בלי בחינות בגרות, אז צריך לבטל את הבגרות, למה רק בספרות ובהיסטוריה? או שאולי יש סיבה אחרת- אמיתית, לביטול הבחינות?

    מה שבטוח, זה שבאמת צריך לעשות רפורמוט רציניות במערכת החינוך. מערכת החינוך לא מתאימה לתקופת הזמן הנוכחית, ולכן צריך להתאימה. אבל מה שמציעה שי פירון, זה פשוט עוד דרך נוספת לקצץ בתקציב החינוך. לזרוק את "המקצועות שלא צריך אותן", וכך לחסוך בכסף, כי ברור שהמטרה הראשונה של ביטול בחינות בגרות בהיסטוריה ובספרות, זה להפוך את המקצועות האלו למקצועות משניים, וכך יהיה תרוץ לקצץ בשעות לימוד.

    הגישה הזאת מאוד מסוכנת. מערכת החינות הממלכתית כבר מזמן נמצאת בהתדרדרות מתמשכת. מתברר שבוגרי התיכון, שעשו בגרות מלאה, מגיעים לאוניברסיטאות ללא ידע בסיסי הנדרש ללימודים במוסד אקדמי. וזוהי עובדה. הגישה של שר החינוך הנוכחי תביא בסופו של דבר, ואולי התהליך הזה כבר מתרחש, להפרטה של החינוך. כלומר, בגלל הרמה הירודה של החינוך הממלכתי ההורים יעדיפו לשלוח את הילדים שלהם לבתי הספר הפרטיים שיבטיחו לילדיהם רמת החינוך שתתאים להמשך הלימודים במוסד אקדמי. אך מי מההורים יוכל לשלוח את ילדיהם לבתי הספר הפרטיים? רק אלה שיש להם כסף. ומה עם הילדים שלהוריהם אין כסף כדי לשלוח אותם לבית הספר פרטי? הם יצטרכו ללמוד במערכת חינוך הממלכתית שלא נותנת רמת החינוך המספקת. וכך, הילדים ממשפחות עניות מקבלים הרבה פחות כלים כדי להצליח בחיים. מוביליות חברתית נפגעת. אין שויון הזדמנויות. הילד שלמזלו נולד במשפחה עם כסף יקבל יותר מהילד שנולד במשפחה ענייה.

    המדינה היום אומרת בבירות- אין כסף לחינוך ילדיכם. תשלמו אתם בעצמכם. אך הבעיה היא שהגישה הזאת מביאה אותנו להעמקת הפערים החברתיים. מה שעוד יותר מעצבן, לא ברור איך שי פירון מוצא כסף לממן מתקציב המדינה את ההפרדה בין בנים ובנות בחינוך ממלכתי-דתי, וללימודי היסטוריה וספרות הוא לא מוצא?

    מי ששאל איפה הכסף, מצא אותם במקום הלא נכון. אך למה לנו להתלונן? הרי מי בחר את נציגינו לשלטון???
 
שי פירון עושה צחוק מאיתנו

 
 

יום שלישי, 9 ביולי 2013

ממשלה וכלכלה: להתערב או לא?


    האם ממשלה צריכה להתערב בשוק החופשי, או עדיף לתת ל"כוחות השוק" לעשות את הדבר הנכון באופן טבעי- זה אחד הוויכוחים הוותיקים והבולטים שמעסיקים את האנושות. כאן צריך לציין שאם השוק הוא "חופשי", אז הוא צריך באמת לגלם את האידאל של החופש. אם כלכלה סובלת ממונופולים שכופים על הציבור את התנאים שלהם, שמשרתים אך ורק את האינטרס שלהם שפוגע באינטרס של הציבור, אז כבר אי אפשר לקרוא לשוק כזה "חופשי". חד משמעית לא. ההפך הוא הנכון, זוהי כבר פגיעה חמורה ברעיון של החופש.

    הרעיון הליברלי אומר דבר אחד פשוט- לאף אחד אין זכות להתערב בעניינים של אדם כלשהו אם המעשים שהוא עושה נוגעים רק לו, ולא נוגעים לסביבה שסובבת אותו. לציבור יש זכות להתערב ואפילו להעניש את האינדיווידואל רק אם המעשים שלו פוגעים בסובבים אותו. כלומר, אם אינדיווידואל גורם נזק לציבור ולסביבה, אז לציבור יש כל זכות לפגוע בחופש שלו ולהענישו, כי המטרה היא לשמור על החופש של האינדיווידואלים האחרים, כי החופש שלהם נפגע.

    כשמדובר על השוק, על הכלכלה, אנחנו צריכים להבין שזה לא עניין פנימי של בעל המפעל או חברה כלשהי. נכון שלאיש עסקים בשוק החופשי יש זכויות, אך הפעילות שלו נוגעת לכלל הציבור, אותם אינדיווידואלים שעובדים אצלו, ואותם צרכנים שקונים אצלו. הם מושפעים מפעילותו באופן בלתי נמנע. אם נוצר מונופול, אז אנשי עסקים יכולים להגביל את הייצור כדי להעלות את המחיר באופן מלאכותי. במצב של חוסר תחרות, צרכנים הופכים להיות חסרי עונים, ואין להם ברירה אלא לקנות את המוצר במחיר שמונופול כפה עליהם. זוהי פגיעה קשה וחמורה בחופש הצרכן, וזוהי פגיעה קשה בעיקרון של שוק החופשי, כי במצב של המונופול כבר לא מדובר על התחרות החופשית. זוהי דיקטטורה של קומץ עשירים אינטרסנטיים. יש לזה ריח של אוליגרכיה, וכידוע עוד מניסיון של יוון האתיקה, דמוקרטיה יכולה להפוך לאוליגרכיה.

    אם פעילותו של איש עסקים, או חברה כלשהי פוגעת בחופש של האינדיווידואל, אז לממשלה יש כל זכות להתערב בכלכלה. שמירה על החופש- זה התפקיד של הממשלה ברגולציה של השוק. והממשלה הוא גוף שנבחר על-ידי הציבור, על יד האינדיווידואלים החופשיים. אם הפעילות של החברה פוגעת בטבע והסביבה, זוהי פגיעה בחופש של האינדיווידואלים שחיים בטבע והסביבה הזאת ונושמים את האוויר המזוהם. אם אנשי עסקים כופים על האינדיווידואלים מחיר, ומגבילים את היצור, אז זוהי פגיעה בחופש של האינדיווידואל לבחור ולקנות. מונופולים אגב פוגעים בחופש של האינדיווידואל לא רק כצרכן, אלא גם כאיש עסקים. מונופול פוגעת בחופש של האינדיווידואל לעשות עסקים.

    בשורה התחתונה לממשלה יש כל זכות להתערב בכלכלה, וזה לא עניין של שיח בין סוציאליזם לליברליזם. אוליגרכיה- זה לא ליברליזם, למרות שיש כאלה שחושבים כך. לאנשים כאלה צריך להמליץ לקרוא קצת ספרים לפני שהם מדברים על ליברליזם. ממשלה צריכה לשמור על החופש האינדיווידואלי של היחיד מפגיעה האפשרית של הפעילות של אנשי עסקים. אך בוודאי שתפקידה של הממשלה הוא גם לשמור על חופש העיסוק של אותם אנשי עסקים. הרי הם תמיד במיעוט, ויש סכנה שרוב הצרכני יפגע בחופש של המיעוט העסקי. כאן צריך להיזהר מהפופוליזם של נבחרי הציבור. מי שחושב שהממשלה צריכה להעלים במקום להפריט, ולהפוך בעצמה לבעלת העסקים, עושה טעות קשה. אם ממשלה מהעלימה חברות, היא בעצמה הופכת בסופו של היום למונופול, וכתוצאה היא תפגע לא רק בחופש לעשות עסקים, אלא גם בחופש של הצרכן. תפקידו של הממשלה הוא רגולטורי בלבד, וצריך לעשות הכל כדי לחזק את המוסדות הרגולטוריים של הממשל, ולבנות מערכת חוקים יעילה שמטרתה שמירה על החופש.

יום חמישי, 27 ביוני 2013

הפעמון מצלצל, או- איך הגענו לזה?


שעה 16:47, פתח-תקווה.
    בצהריים, בערך לפני 4 שעות, ברחוב משמר הירדן, שזה כמה מאות מטרים מהבית שלי, התרחש רצח כפול. שני אנשים נורו למוות. זה כבר לא הפעם הראשונה שזה קורה בעיר הזו. וזה כבר לא הפעם הראשונה שזה בכלל קורה, לא רק בפתח-תקווה.
 
    מה שמדאיג זה לא הרצח עצמו, שהוא דבר רע בנפי עצמו, אלא האופן שבו התבצעה. שני אנשים נורו לאור יום, כמעט במרכז העיר, ליד ביה"ס שיש בו בזמן הזה הרבה ילדים. זאת אומרת שמי שביצעה את הרצח לא מפחד. כן, הוא פשוט לא מפחד. ברגע שעבריין מפסיק לפחד מלעשות דברים בוטים כל כך, כל החברה צריכה לדאוג, ולחשוב איך הגענו לזה, ואיך עכשיו מחזירים את הסדר.

    הרצח שהתרחש היום בפתח-תקווה, זו יריקה על הפרצוף של החברה הישראלית. העולם התחתון אומר בצורה בוטה שלא מעניין אותו לא החברה, לא המשטרה ולא המדינה. עבריינים אומרים לנו: "אנחנו הבוסים, ואנחנו עושים מה שבא לנו. אנחנו פוגעים בסדר? תתרגלו, אלה החוקים החדשים שאנחנו קובעים לכם...".

    ללא שום ספק, עבריינים היו תמיד בכל החברה וכנראה גם יהיו. אבל עבריינים צריכים לדעת טוב מאוד את המקום שלהם. הם צריכים לפחד להפר את הסדר החברתי בצורה בוטה כל כך. הם צריכים לפחד מלרצוח אנשים לאור יום. הם צריכים לפחד מהעונש. אם לעבריינים יש תחושה שהכול מותר, והם איבדו את הפחד מהעונש ומהמשטרה, אז מי שיפחד זו החברה עצמה. אם לעבריינים אין שום פחד מלהפר את החוק שלפיו חיה החברה, אז בסופו של דבר החברה תצטרך לחיות לפי החוקים של עולם התחתון. האם מישהו רוצה לילדים שלו עתיד כזה?

    עולם התחתון- אלה הזוחלים שצריכים לפחד מלהוציא את האף שלהם מעל פני האדמה, הם צריכים לדעת שהם זוחלים. אם החברה הישראלית לא תתעורר בזמן, עולם הזוחלים יחלחל לעט לעט לכל תחומי החיים שלה. זה כבר לא אירועה מקומי, זה חציית קו אדום, זה פעמון שמצלצל ומצלצל חזק וחזק יותר, אך האם החברה הישראלית תתעורר מהשינה?

יום שני, 28 בינואר 2013

תוצאות של הבחירות לכנסת ה-19:השלכות של האשליות.




הממשלה הישנה-חדשה.    

    הבחירות כבר מאחורינו, תוצאות בידינו. מה שנשאר עכשיו זה לנסות ולהבין איזו ממשלה תורכב בסופו של דבר, ומה יהיה העתיד של המדינה לשנים הקרובות.
     אלה הן התוצאות:
                                    הליכוד- ישראל ביתנו- 31 מנדטים
                                    יש עתיד- 19
                                    העבודה- 15
                                    הבית היהודי- 12
                                    ש"ס- 11
                                    יהדות התורה- 7
                                    התנועה- 6
                                    מרצ- 6
                                    רע"מ- תע"ל- 4
                                    חד"ש- 4
                                    בל"ד- 3
                                    קדימה- 2

    כבר עכשיו ברור שנתניהו הוא זה שמרכיב את הממשלה. וככל הנראה למעטים היו ספקות שכך זה יהיה. אז איזו ממשלה ירכיב נתניהו? איזו ממשלה הוא בכלל יכול להרכיב בתנאים הנוכחיים? ומה שעוד יותר חשוב, האם הממשלה הזאת תהיה מתפקדת?
    הליכוד ביתנו הופכת להיות למפלגה השלטת במדינה, אבל הבעיה היא, שלמרות שהיא מפלגה שלטת, היא לא מפלגה גדולה. הכוח שלה לשלוט הוא מאוד מוגבל. בנוסף צריך לזכור שזוהי למעשה לא מפלגה, אלא רשימה משותפת של מפלגת הליכוד וישראל ביתנו. אם אביגדול ליברמן מחליט לצאת, אז לליכוד יהיו 20 מנדטים בלבד, ולישראל ביתנו רק 11. למעשה, למפלגה השלטת והגדולה בכנסת, הליכוד, יש רק 20 מנדטים. הכוח הזה כמעט ולא מאפשר לשלוט באמת.
     התוצאות של הבחירות 2013 הביאו אותנו למצב שבו יש בכנסת הרבה מפלגות שהכוח שלהן בערך שווה. במצב כזה נתניהו נתון ללחצים כבדים ולסחטנות של חברי הקואליציה העתידיים. קודם כל אביגדור ליברמן ינסה ללחוץ על נתניהו כדי לקבל את התפקידים הבכירים ביותר בממשלה. ליברמן יכול להכריז בכל רגע על יציאתה של ישראל ביתנו מהאיחוד עם ליכוד. כדי שזה לא יקרה הוא ידרוש מנתניהו לעמוד בדרישות שהוא יציב לו. ברור שישראל ביתנו יורדת בכוחה, ואין לליברמן אינטרס לפרק את האיחוד עם נתניהו, וזה נותן לראש הממשלה את המרחב לתמרון. אבל האיחוד הזה יהיה בשבילו ללא שום ספק כעב ראש גדול לאורך כל הקדנציה.
     כידוע כדי ליצור קואליציה צריך לפחות 61 מנדטים, אך הבעיה שנתניהו לא יכול להסתפק בקואליציה מינימלית. אפילו כדי לבנות קואליציה של 61 מנדטים נתניהו צריך להתאמץ ולהכניס לממשלה מפלגות רבות בווריאציה כזאת או אחרת. במקרה כזה כל מפלגה, או אפילו כל חבר כנסת, יכולים להפיל את הממשלה כזו בכל רגע בהתאם לאינטרס הפוליטי האישי. זאת אומרת שלכל מפלגה תהייה השפעה חזקה על ראש הממשלה, עד כדי מחנק שלטוני גמור, ואי-יכולתו של נתניהו לתפקד. כדי שזה לא יקרה, וכדי שיהיה לו לפחות מעט כוח, נתניהו חייב לבנות קואליציה רחבה ככל האפשר. אם תהיה לו קואליציה יותר מ-61 מנדטים, אז נתניהו יהיה נתון פחות ללחצים. הוא עדיין יהיה מוגבל בצורה חזקה מאוד, אך בקואליציה רחבה יש לו מרחב תמרון, ויכול הישרדות.
     אז מה זה אומר קואליציה רחבה?- זאת אומרת שיש עתיד, ש"ס ויהדות התורה יצטרכו לשבת ביחד בממשלה הזאת. במצב הנוכחי נתניהו חייב את יש עתיד בקואליציה. הליכוד ביתנו ויש עתיד ביחד זה 50 מנדטים. המפלגה היחידה שיכולה לתת עוד-12 מנדטים זה הבית היהודי. שלי יחימוביץ' כבר הבהירה שלא תכנס לממשלה. אבל אמרנו כבר שנתניהו לא מעוניין בקואליציה מינימלית, אז איפה הוא יכול להביא עוד מנדטים? המנדטים האלה הוא יקבל ממפלגות החרדיות- ש"ס ויהדות התורה.
     מי שהצביע יש עתיד וחשב על "שוויון בנטל", ועל דברים נוספים בנושא דת ומדינה, יבין תוך זמן קצר ששום שינוי לא יבוא. הקולות של הבוחר הלא דתי, המעוניין בשינויים בנושא הזה, מפוצלים מדי. אין מפלגה שלטת גדולה שיכולה להוביל שינוי גדול. כדי להוביל רפורמות כאלה מפלגה שלטת חייבת שיהיו לה מספיק מנדטים כדי להרכיב קואליציה בלי חרדים. במקום ללחוץ על נתניהו להוביל את השינוי בנושא של דת ומדינה, ולתמוך במפלגת הליכוד, אנשים בחרו ללכת אחרי ההכרזות הפופוליסטיות של אופורטונוסטים שבראשם עומד יאיר לפיד. חוץ מזה, אנשים רבים הלכו להצביע למפלגות כמו עלה ירוק או הפיראטים- מפלגות קטנות שלא עברו את אחוז החסימה. סה"כ הקולות, שהלכו למפלגות שלא נכנסו בסופו של דבר לכנסת, היו יכולים להביא 9 מנדטים, אלא אם האנשים האלה היו מצביעים למפלגה גדולה יותר. רבים מן המצביעים שקולם הלך לפח זבל, היו מצביעים חילוניים. זאת אומרת שהכוח היחסי של חילונים בכנסת יורד. וקולם של החילוניים שמיוצגים בכנסת מפוצל בין המפלגות שעוסקות ביריבות אחת עם השנייה על התפקידים בממשלה ההבאה. "מחנה חילוני" כזה לא יוכל להביא שום שינוי, ואין שום חשיבות היום למה שכתוב במצע הבחירות של יש עתיד. זה היה כתוב בשביל הבחירות בלבד.
     מו"מ הקואליציוני יהיה קשה וארוך. כל אחד מהמפלגות הנכנסות לממשלה מעוניינת לקבל לעצמה כמה שיותר תפקידים בכירים, ובכלל, כמה שיותר תפקידים. אז עם מה נשארת מפלגת הליכוד? תפקידים רבים בממשלה הבאה נתניהו יצטרך לחלק בין היריבים הפוליטיים. נוצרת כאן בעיה, כי לפי החוק קולו של ראש הממשלה שווה לקול של כל שר אחר. ההחלטות בממשלה מתקבלות על-ידי הצבעה. מה זה אומר? ראש-הממשלה חייב שיהיה לו רוב בממשלה כדי להעביר החלטות, אבל מה לעשות שאין מספיק תפקידים בממשלה כדי לרצות את כל המפלגות הנכנסות לקואליציה. אז איך יהיה לו רוב? נתניהו יצטרך שוב פעם להכניס לממשלה שרים בלי תיק.
     על בסיס המציאות שקיימת היום במערכת הפוליטית בישראל אפשר להבין שממשלה החדשה תהיה מנופחת כמו הממשלה הקודמת. נתניהו צריך להכניס לממשלה מפלגות יריבות רבות, ולכן הוא צריך לנפח את הממשלה ולהכניס יותר מתומכיו כך, שיהיה לו יותר כוח להעביר החלטות. לממשלה החדשה לא יהיה שום קו מדיני ברור בשום נושא. כדי שיהיה קו מדיני ברור צריך שלמפלגה השלטת יהיה רוב ברור בקואליציה, 40-50 מנדטים. במקרה כזה מפלגת שלטון לא צריכה להכניס הרבה מפלגות לממשלה, והיא יכולה להסתפק בהכנסת המפלגות שיותר קרובות לה מבחינה אידאולוגית. זה מאפשר לבנות לממשלה קו מדיני אחיד. וכך לעשות ניהול של המדינה ליעיל יותר.
     במצב של היום לראש הממשלה יהיה קשה מאוד לשלוט גם במדיניות חוץ, וגם במדיניות הפנים. כדי לשלוט, מפלגת השלטון צריכה לשמור לעצמה כמה משרדי ממשלה מרכזיים: האוצר, משרד החוץ ומשרד הביטחון. נתניהו לא יכול לשמור לליכוד את המשרדים האלה. יכול להיות הוא יוכל לשמור את משרד הביטחון וימנה את בוגי יעלון לתפקיד שר הביטחון, אבל לא יותר מזה. מה זה אומר לגבי התנהלות של הממשלה? זה אומר שמדיניות החוץ תהיה מנותקת ממדיניות של ראש הממשלה. ראינו את זה כבר בממשלה הקודמת, כששר החוץ אביגדור ליברמן ניהל מדיניות שונה לחלוטין ממדיניות של ראש הממשלה. כך נוצר מצב מגוחך כששר החוץ אומר דברים בפומבי, וראש הממשלה נאלץ להתנצל על הדברים האלה ולהסתייג מהם. שר החוץ אומר דברים בהתאם לאינטרסים שלו, וראש הממשלה נאלץ לנהל מדיניות חוץ בעקיפין. למעשה יש לנו מדיניות חוץ שמנהל שר החוץ, ויש מדיניות חוץ עוקפת שאותה מנהל ראש הממשלה. זה בוודאי לא נראה טוב לא בעולם, ולא בתוך ישראל.
     ממשלה חדשה לא תוכל להעביר שום רפורמה רצינית בשום נושא. ממשלה רחבה פשוט לא יכולה להעביר רפורמות כאלה. הבעיה היא שכל המפלגות שיהיו בממשלה הזאת יצטרכו להגיע למחנה משותף כדי לקבל החלטה כזו או אחרת. לכל מפלגה יש קו אדום משלה. לאיזה מחנה משותף למשל, יכולים להגיע ש"ס, הבית היהודי, יש עתיד, הליכוד, ישראל ביתנו, יהדות התורה בנושאים של דת ומדינה? המחנה המשותף הזה יהיה ברמה הנמוכה ביותר. כלומר, כל מפלגה תהיה מוכנה להתפשר על משהו שהוא שולי ופחות חשוב לה. זאת אומרת שרוב ההחלטות של הממשלה החדשה יהיו נוסך "מחליטים לא להחליט". ולצערנו זה לא חדש לישראל. גם הפעם אנחנו נצטרך לדחות את כל הבעיות הקשות ביותר למועד מאוחר יותר. גם הפעם הבעיות החשובות ביותר במדינה ישארו בלי פתרון, והמצב ישאר כפי שהו.
   כפי שאפשר לראות המצב הזה לא מבשר טובות. הממשלה החדשה תהיה ממשלת הישרדות ויש ספק גדול שהיא יכולה לשרוד לאורך השנים. סביר להניח שאנחנו לא רחוקים מבחירות מקדימות.


סיכום כללי של תוצאות הבחירות.


1)       סופה של קדימה.

    בוודאי הדבר הראשון שעליו צריך לשים לב זה הכישלון הטוטאלי של מפלגת קדימה. את העתיד של "המפלגה" הזאת אפשר היה לנבא שנים רבות לפני. אריק שרון בזמנו ייסד את קדימה למטרות שלו, ומי שהתחבר עליו היו ברובם אופורטוניסטים ואינטרסנטים. קשה להבין למה אנשים הלכו להצביע קדימה אחרי ששרון עבר שבץ מוחי. מפלגה שנוצרה ב"דקה ה-90" לפני הבחירות, והיה ברור לחלוטין שאין לה שום בסיס אידאולוגי כדי להתקיים לאורך השנים. ובוודאי לא היה לה מנהיג אחרי ששרון ירד מהבמה. למעשה, אולמרט הפך להיות ראש הממשלה "בטעות".
     שאול מופז הוכיח בצורה ברורה שהוא לא פוליטיקאי חכם, ואין לו שום בסיס אידאולוגי. אחרי שהוא החליף בתפקיד את יו"ר קדימה ציפי ליבני, הוא יכול היה להביא בבחירות 10-11 מנדטים, ואולי אפילו להגדיל את כוחו. אבל מופז הוא אינטרסנת שלא מעוניין לשבת באופוזיציה. הוא רוצה תפקיד בכיר בממשלה, ובשביל זה הוא מוכן לעשות הכל. אפילו להתאבד. ככל הנראה הוא גם חלם להפוך לאלטרנטיבה לנתניהו. אז חלם...
    קודם כל הוא עשה את המעשה הטיפש ביותר כשנכנס לממשלה. ואחרי זה הוא עשה את המעשה הטיפש עוד יותר (מדהים כמה דברים טיפשים יכול לעשות אדם שהיה שר הביטחון!!!), כשיצא מהממשלה. זה גמר את קדימה. אגב, כשקדימה נכנסה לממשלת נתניהו, הייתה הזדמנות מצוינת לחולל שינוי בנושא של "השוויון בנטל", ונתניהו היה מאוד מעוניין לעשות את זה לפני הבחירות, כדי "לגנוב" את הנושא המרכזי מיאיר לפיד, אבל מופז העדיף את האינטרסים האישים שלו על האינטרסים הלאומיים. והדבר המגוחך ביותר, שהוא לא הבין שהאינטרסים האישיים שלו היו זהים לאינטרסים הלאומיים. הקריירה הפוליטית של הבן-אדם הזה נגמרה, כמו שגם נגמרה ההיסטוריה של היצור הקיקיוני ששמו קדימה. מופז יכול להיכנס לממשלה החדשה של נתניהו ולקבל איזה תפקיד, אבל עכשיו הוא צריך לבקש מאוד יפה, ולהסתפק בתפקיד שולי ביותר.
 

2)       החרדים.

    דבר נוסף שעליו צריך לשים לב זה השינוי שמתחולל בעולם החרדי. קודם כל ביולי 2012 מת הרב אלישיב, שהיה הדמות המרכזית בעולם הליטאי. זה גרם ליריבויות ופיצולים בתוך העולם הסגור הזה. מצד שני חזרתו של אריה דרעי גורמת לפיצול בתוך ש"ס, וכנראה, ש"ס קיימת כל עוד חי המנהיג הרוחני שלה, הרב אובדיע יוסף. וכל זה מתחולל כשגידול הטבעי באוכלוסייה החרדית לא מאפשר יותר להמשיך ולהתקיים במתכונת הישנה בלי לעשות שינויים. חרדים רבים מבינים בעצמם שחלק גדול מהם יצטרך לעבוד ולפרנס את עצמו ואת משפחתו. לכן גם, אנחנו יכולים לראות תופעות חדשות בעולם החרדי, כמו מפלגתו של הרב אמסאלם, "עם שלם", שהשקפת עולמו ליברלית למדי בשביל בן-אדם שמייצג את היהדות האורתודוקסית. מצד שני קמים חרדים קיצוניים יותר שדווקא מנסים להסתגר עוד יותר ולהתנגד לתופעות "המסוכנות" האלה בתוך העולם החרדי. 
    מה זה אומר? זה אומר שמפלגות חרדיות המשפיעות, והגדולות יכולות להתפרק לחלקים. כתוצאה מכך עולם החרדי יכול להפוך לחסר השפעה בכנסת ובממשלה, שזה בוודאי מקל לחולל שינוים בנושאי דת ומדינה. אבל הדבר המגוחך הוא שדווקא היום, כשהשינוי הזה מתחולל, הצד החילוני של הציבור הישראלי מנסה לעשות הכול כדי למנוע את הפיצול הזה. ההכרזות הפופוליסטיות של "מחאה חברתית", של "שוויון בנטל", גורמות לחרדים רבים להרגיש מאוימים. הם מפחדים שבאמת, אם לא יהיה להם ייצוג הולם בממשלה, יגייסו את כולם לצבא, ויבטלו להם את כל ההטבות שהם מקבלים מהמדינה. כלומר, נוצר להם אויב משותף, ולמרות שעולם החרדי היום מפוצל ביותר, זה גורם להם להתאחד סביב המנהיגים הישנים שלהם, וסביב המפלגות הגדולות שלהם כמו ש"ס ויהדות התורה. זאת הסיבה לכך שש"ס הגדיל את כוחו מ-10 מנדטים בכנסת ה-18, ל-11 מנדטים בכנסת ה-19. ויהדות התורה הגדילה את כוחה מ-5 מנדטים בלבד בכנסת הקודמת, ל-7 מנדטים בכנסת החדשה. למעשה, באופן פרדוקסלי, מי שהצביע למפלגתם של יאיר לפיד ובנט, שם יחד איתו גם את הפתק לש"ס ויהדות התורה.


3)       הליצנים הפסידו.

    עד עכשיו ראינו תמונה עתידית מעורפלת ולא כל-כך טובה, אבל עדיין אפשר למצוא דברים חיוביים בתוצאות הבחירות של 2013.
    הציבור הישראלי אמר בצורה ברורה ביותר שהוא לא מתומתם עד כדי-כך, ולא הלך להצביע למפלגת הליצנים "עוצמה לישראל" שלא עברה את אחוז החסימה, ולא תעבור אותו גם בעתיד. הציבור הישראלי אמר במפורש שהוא נגד הקיצוניות שכזו. הבוחר הישראלי העדיף להצביע בנט ולא פייגלין, כי בנט נראה הרבה יותר פרגמטי, ולא בגלל שליכוד "הסתיר את פייגלין" כפי שהוא בעצמו טוען. להפך, תדמיתו של פייגלין פגעה בליכוד. צריך גם לזכור שפייגלין לאורך השנים מביא למפלגה מתפקדים "מתנחלים" רבים כדי שהם יצביעו לו בפריימריז. אבל זה לא מספיק לו. בפריימריז האחרונים הוא עשה שמיניות באוויר ועשה קומבינות עם קבלני הקולות כדי לקבל כמה שיותר תמיכה, ולמרות הכול, הוא הצליח להגיע רק למקום ה-17 ברשימת הליכוד. זה אומר בצורה ברורה שהוא לא יהיה אף-פעם יו"ר מפלגה. פייגלין זוהי תופעה חולפת. מתפקדי ליכוד לא רוצים ליראות אותו לא בראשות המפלגה ולא במפלגה בכלל, כי הוא זר לליכוד.
    דבר נוסף שצריך להדגיש זה אי-יכולתן של המפלגות הערביות לצבור תמיכה בקרב ערביי ישראל. בל"ד ורע"ם-תע"ל נשארו עם אותו מספר מנדטים בדיוק. הם לא הפסידו, אבל הם גם לא מצליחים להביא לקלפיות תומכים נוספים. שיעור ההצבעה במגזר הערבי נמוך מאוד. הערבים מבינים שמפלגות שמתיימרות להיות הנציגות שלהם, למעשה לא מספקות את השכורה. כל מה שעושים חברי הכנסת הערביים זה פופוליזם זול, שלא יכול לגרום לשיפור במצב החיים של המגזר שלהם. מה שחשוב להם זה רק להטבלת בתקשורת. יותר מזה הם לא נקטו אצבע כדי לעשות משהו מעשי. זה נותן להבין שערביי ישראל מודאגים למצב חברתי-כלכלי שלהם, ונושא הפלסטיני לא תופס מקום מועדף אצלם.


4)       סוציאליזם- לא בבית ספרינו.

    דבר האחרון בתוצאות הבחירות שצריך להדגיש אותו, זה כישלונה של מפלגת העבודה. למרות שהעבודה בראשותה של שלי יחימוביץ' הצליחה לקבל כמה מנדטים יותר ממה שהיה לה, זה עדיין הרבה פחות ממה שציפו. שלי יחימוביץ' מנסה להפוך למנהיגת המחנה הסוציאליסטי במדינה- מחנה אנטי-קפיטליסטי ששונא את השיטה הכלכלית שבה הולכת המדינה, ורואה בשיטה הזאת את הגורם העיקרי לכל הבעיות. יחימוביץ' מבינה ש"תהליך המדיני" לא כל כך פופוליארי היום בישראל. אנשים רבים איבדו את אמונם באפשרות כלשהי לכונן כאן שתי מדינות לשני עמים. יחימוביץ' לא יכולה לעבור לימין בנושא המדיני, כי מפלגתה לא מאפשרת לה לעשות זאת, ולכן יחימוביץ' החליטה לא להתייחס לנושא המדיני בכלל, ולהבליט את הנושא החברתי-כלכלי. אך הבעיה היא שהציבור בישראל לא אוהב את הגישה הסוציאליסטית שלה. אנשים רוצים שינוי, אך הם לא רוצים סוציאליזם. ולכן העבודה הפסידה בוחרים רבים שהלכו להצביע ליש עתיד והתנועה. מצד שני מתברר שיש עדיין אנשים בישראל שדווקא רוצים לראות התקדמות בתהליך המדיני. בגלל שמפלגת העבודה הסתייגה מהנושא המדיני, האנשים האלה הלכו להצביע מרצ. זה גרם לכך, שמרצ הכפילה את כוחה בכנסת. ממפלגה עם 3 מנדטים בלבד, מרצ הפכה למפלגה עם 6 מנדטים. הישג משמאותי.
    למרות הכל צריך להדגיש שלמנהיגת מפלגת העבודה הנוכחית יש סובלנות. היא הוכיחה שהיא יכולה לבנות אסטרטגיה לתווך הארוך. היא לא הצליחה בבחירות שהיו, אך היא לא כשלה כישלון טוטאלי. ככל הנראה ממשלה החדשה תהיה לא יעילה, ולא מתפקדת. זה יכול לעזור לשלי יחימוביץ' לצבור יותר תמיכה כשהיא נשארת באופוזיציה.


P.S.

    שכחנו את מפלגת התנועה? לא, לא שכחנו. אך אין הרבה טעם להתייחס ליצור החולף הזה. ציפי ליבני לא יכלה לבחור את הזמן הגרוע יותר לחזרתה לפוליטיקה. נוצרת תחושה שהיא פשוט "חייה בסרט". עם 6 מנדטים היא לא יכולה להיות אלטרנטיבה שלטונית. הכוח שלה קטן מאוד. היא גם לא יכולה להיאבק בשלי יחימוביץ'. קשה להבין מה דחף את ליבני לחזור עכשיו. המעשה הזה גומר את הקריירה הפוליטית שלה. כנראה מישהו מהיועצים שלה עשה טעות.

יום שבת, 19 בינואר 2013

בחירות 2013, חלק 2.


נפתלי בנט: את מי הוא מנסה להרגיע?

 
     לאחרונה פורסם בעיתון "הארץ" הציטוט של נפתלי בנט מאחת הרעיונות לעיתונות האמריקאית: "הסיוע הצבאי האמריקאי הוא כיום כאחוז מכלכלת ישראל. אנחנו צריכים לשחרר את עצמנו מזה... ישראל היא כיום הרבה יותר חזקה, הרבה יותר עשירה, ואנחנו צריכים להיות עצמאיים". מהמילים האלה לא ברור למה מתכוון בנט כשאומר ש"אנחנו צריכים להיות עצמאיים". אין אף מדינה בעולם שיכולה להיות"עצמאית" במערכת הבינלאומית. מדינה יכולה לצבור כוח, היא יכולה לבנות בריתות. היא יכולה לצבור כוח צבאי, היא יכולה לצבור אהדה בעולם, בדעת הקהל. אחד הדברים הבסיסיים ביחסים בינלאומיים, זה הצורך בבניית מדיניות חכמה שתוכל לבודד את האויבים מצד אחד, ותוכל לצבור יותר בעלי ברית מצד שני. אם מדינה צוברת בעלי ברית,אז מן הסתם היא הופכת, במידה כזו או אחרת, להיות תלויה באותן בעלות הברית. מערכת בינלאומית זה תלול הדדית, וצריך לדעת לתמרן כדי לא להישאר מבודד. בידוד- זה הכישלון של מדיניות חוץ שמוביל את המדינה למצב חמור במיוחד.

     צריך להבין, גם אם ישראל מוותרת על אותו סיועה שעליו מדבר בנט, היא בכל זאת תישאר תלויה.למה? כי ישראל צריכה את הווטו האמריקאי באו"ם, ישראל צריכה את ההשפעה האמריקאית הבינלאומית שעוזרת לה לפתוח דלתות לשוקי העולם, ישראל צריכה את שיתוף הפעולה בתחום הביטחוני. בלי שיתוף פעולה עם האמריקאים התעשייה הביטחונית"העצמאית" של ישראל לא תוכל לשרוד. עדיין לא.
 
     תעשייה ביטחונית- זה תחום מאוד יקר. כדי לפתח נשק חדש צריך להשקיע המון כסף. איך מחזירים את הכסף שהשקענו? פשוט מאוד- מוכרים את הנשק. אבל הבעיה שצה"ל לא צורך הרבה נשק, ואין לו גם יותר מדי כסף (במיוחד אם אנחנו מוותרים על אותו אחוז), כדי לקנות את הנשק הזה. כדי לפתח תעשייה ביטחונית עצמאית צריך שוק הרבה יותר גדול משוק הביטחוני הקטנתן של ישראל. היום, עדיין, הצבא האמריקאי הוא הלקוח הגדול ביותר של התעשייה הביטחונית הישראלית, וארה"ב משקיע הרבה כסף בפיתוח מערכות הנשק הישראליות.זה בוודאי לא אומר שאנחנו חייבים להישאר תלויים באמריקאים לנצח. ברור שצריך לחפש אפשרויות נוספות, אך בנט צריך להבין, שתלות היא לא רק הסיוע של ארה"ב. זה הרבה מעבר.
 
     בנט לא מבין ביחסים בינלאומיים. זה בכלל לא משנה מה בדיוק ישראל צריכה לעשות: להעמיק את היחסים עם ארה"ב יותר, או לא. בשני המקרים בנט לא יודעה מה בדיוק צריך לעשות בשביל זה.
 
     ב"תכנית ההרגעה" שלו, בנט הכריז באופן חגיגי, שהוא מציע "מתווה מעשי" לניהול הסכסוך ישראלי-פלסטיני. מהיכרות הראשונית עם המסמך, עולה השאלה ההגיונית- מה מעשי בזה?
 
     חוץ מזה, שבנט לא מציע שום דבר חדש ב"מתווה" שלו, יש נקודה אחת המעניינת ביותר שעליה צריך לשים לב. הוא אומר שישראל צריכה לספח את שטחי "C" באופן חד-צדדי. אך, לא ברור איך הוא מתכוון לעשות את זה. אין לו שום ניתוח מעמיק של הנושא. הוא לא מציע שום אסטרטגיה שיכולה להוביל את ישראל לסיפוח של השטחים, ובאותו הזמן לא להוביל אותה לפגיע באינטרסים שלה במערכת הבינלאומית. בנט פשוט אומר בצורה פשטנית ושטחית ביותר- "העולם יתרגל".מיהו העולם הזה מבחינתו? גרמניה, ארה"ב, קנדה, הודו, רוסיה.....? אתה לא יכול פשוט להגיד "העולם". ה"עולם" הזה מורכב ממדינות רבות ולכל אחת מהן יש אינטרסים משלה, וצריך להבין מהו אינטרס של כל מדינה במזרח התיכון לפני שבאים להציע "מתווה" לניהול של משהו. בנט לא מבין שכדי להוביל מהלך שכזה צריך תמרון דיפלומטי גדול שדורש הבנה עמוקה ביחסים-בינלאומיים, וזה חסר לו. 

     אז מה תהיה התוצאה?
 
     אנשים ילכו להצביע לבנט, כי פשוט הם לא רוצים להצביע לנתניהו. הם מוכנים להצביע לכל אחד,העיקר לא בנתניהו. זה סוג של נקמה- התנהגות רגשית האופיינית לבני-אדם. במקום להפעיל את השכל, כי בבחירות אנחנו באים לקבוע את עתידנו, אנחנו כרגיל הולכים רגשית אחרי תעמולת בחירות חסרת תוכן. ועדיין מאמינים באותן הבטחות שכבר הבטיחו לנו. אם בנט יכנס לממשלה אחרי הבחירות, כולנו נגלה מהר מאוד, ש"המתווה"שלו הופך להיות ללא רלוונטי.

יום חמישי, 10 בינואר 2013

בחירות 2013


האם יש עתיד?

     אנשים תמיד רוצים שיהיה שינוי. זה חלק מהחיים. אנשים מצפים ומקווים, הם מקווים שלילדיהם יש עתיד. הם מקווים שיש עתיד במדינה שבה הם חיים. זה טבעי, וכך זה צריך להיות.
     פוליטיקה- זה חלק הבלתי נפרד מהחיים של בני-אדם. פוליטיקה משפיע על כל החיים שלנו, הרבה יותר ממה שרוב האנשים חושבים. בסופו של דבר מדינה- זה ארגון פוליטי, ופוליטיקאים משפיעים על העתיד של כל האנשים שחיים במסגרת המדינה. וכן, העתיד של ילדינו תלוי באיכות של ההנהגה הפוליטית, ואיכותם של מקבלי ההחלטות ובחכמתם. לכן, ככל הנראה, כשאזרח מגיע לקלפי בבחירות דמוקרטיות, הוא חייב להפעיל קודם-כל את השכל שלו. הוא צריך לחשוב בצורה רציונלית ולהחליט מי מהמפלגות יכול למלא את תפקידה בצורה הטובה ביותר. אין כאן מקום לרגש. בני-אדם שונים מבעלי-חיים בכך, שיש להם מוח שחושב בצורה רציונלית. ולכן, בן-אדם צריך לחשוב בצורה רציונלית ולהחליט. בסופו של דבר ההנהגה הפוליטית של המדינה- אלה הפנים של החברה כולה. אם פרלמנט שלנו נראה כמו אספסוף של אנשים מפוקפקים, לא אינטליגנטיים, ולא אינטלקטואליים, אז כך נראת החברה שלנו. כך נראים אנחנו כולנו. רמת ההנהגה תלויה ברמת החברה שאותה היא מנהלת. ככל שרמה של האזרח היא גבוה יותר, אז רמה של המנהיגים היא גבוה יותר.
     אז למה אנחנו כל הזמן מתאכזבים מהמנהיגים שלנו? למה אנחנו מאוכזבים מהבחירה שעשינו? ככל הנראה בגלל שאנחנו בוחרים מתוך הרגש ולא מתוך המוח.
     בתקופה האחרונה יוצא לנו לשמוע הרבה על המפלגה החדשה בראשותו של יאיר לפיד- "יש עתיד". אחרי שלפיד הכריז על הקמתה של המפלגה שלו, סקרים התחילו לנבא לו מנדטים לא מעטים. עכשיו השאלה ההגיונית של בן-אדם חושב- איך יכול להיות, שמפלגה שאף אחד לא יודעה עדיין מי הם החברים בה מקבלת ישר 10 מנדטים או אפילו יותר? הרי זה לא סתם איזשהו מספר, אלה המנדטים שאנחנו נותנים לאנשים כדי שיהיו חברי כנסת ויחליטו על העתיד שלנו. איך אנחנו יכולים לתמוך במפלגה של אנשים אלמונים? זה מדהים.
     המסכנה היא ברורה: אנשים לא באים להצביע למפלגה (למרות שהם כן), הם מצביעים עבור איש אחד. אז מיהו יאיר לפיד? למה הוא מושך את האנשים?
     כשאדם רוצה למצוא עבודה בתפקיד חשוב שדורש אחריות גדולה וידע, הוא יודעה, שעליו להראות למעסיק שלו את ההשכלה המתאימה לתפקיד, ואת הניסיון המעשי שקשור לתחום. לכן גם, הגיוני לחשוב שכשאזרח מגיע לקלפי ומחליט במי לבחור, הוא צריך להפעיל בדיוק אותם שיכולים. הוא צריך לעשות בדיקה הגיונית ורציונלית לגבי כשירותו של המועמד לתפקיד. האם אותם אנשים שיצביעו יש עתיד הפעילו את השיכולים הללו?
     מי שמצביע עבור יאיר לפיד צריך לדעת שלאדם הזה אין אפילו תעודת בגרות. יכול להיות הוא היה עיתונאי טוב. יכול להיות. אבל אין לו השכלה. אין לו ידע בתחום שאליו הוא רוצה להיכנס. הוא ניסה "לסדר" לעצמו תארים במהירות בזק ב"קומבינה" באוניברסיטת בר-אילן. כנראה הוא חשב שציבור עד כדי כך מתומתם שלא ישים לב לזה. זה לא עבר לו. את הקומבינה הזאת הוא לא הצליח לעשות. הניסיון הראשון שלו לעבוד על האנשים לא צלח, אך כולנו ראינו ששחיטות ממש לא זרה לאדם הזה.
     מי שמצביע עבור יאיר לפיד צריך לדעת שלאדם הזה אין שום ניסיון בפוליטיקה. הוא יכול לדבר. הוא יכול להגיד דברים יפים שמדברים לאוזניהם של הרוב, אך אין לו מושג איך לבצע את זה בפועל. הוא אף-פעם לא היה לא דיפלומט ואפילו לא עוזר פרלמנטרי. אין לו מושג לאן הוא נכנס. אפילו האבא שלו, טומי לפיד, שהיה איש הרבה יותר חכם מבנו, לא הצליח ליישם בפועל את מה שהבטיח לציבור. כי אלה רק דיבורים! לאדם אין מושג מה צריך לעשות כדי להפוך את התאוריה לפרקטיקה.
     מי שמצביע עבור יאיר לפיד צריך לדעת, שהוא מצביע למפלגה, ולא רק לאיש אחד. כלומר, הוא מצביע לפיד, אך יחד איתו מקבל חבילה שלמה ויש ספק גדול, שאפילו אחרי שהרשימה של "יש עתיד" התפרסמה, מישהו טרח לעיין בה.
     מפלגה זוהי לא איזושהי מילה חסרת משמעות. מפלגה זוהי אידאולוגיה, דרך. מפלגה צריכה להגיד מה היה, מה יש, ואיך לפי דעתה צריך להיות. ומה שחשוב יותר- היא צריכה להציע את הדרך.
     האם יש ל"יש עתיד" אידיולוגיה? או שמפלגה הזאת היא פשוט "קרש קפיצה" לאנשים אינטרסנטיים מפוקפקים שפשוט רוצים להשתמש בפופולריות של יאיר לפיד למען המטרות האישיות שלהם?
     יאיר לפיד הוא אדם מפורסם בתקשורת, והוא גם חמוד. יש לו מראה חיצוני שבהחלט עוזר לו לצבור יותר תמיכה. אבל זה לא יעזור לו לפתור את הבעיות בפועל. כדי לעשות שינויים גדולים במדינה צריך מנהיג כריזמתי עם לגיטימציה רחבה בציבור, והוא צריך להיות בעל מיומנות וניסיון פוליטיים גדולים. ישראל היום צריכה "פוליטיקאי". כן כן. פוליטיקאי אמיתי- זה מה שחסר לישראל. לא פוליטיקנים ולא "המתחזים". יאיר לפיד בכנות אומר שהוא לא פוליטיקאי, אז איך הוא יכול להוביל מהלחים שהם פוליטיים מובהקים? מצד אחד לפיד אומר את האמת כשהוא אומר שהוא לא פוליטיקאי, אך מצד השני הוא משקר לעם. הוא לא פוליטיקאי כי אין לו שום מיומנות פוליטית, אך הוא לא יכול להגיד שהוא לא פוליטיקאי אם הוא נכנס למערכת הפוליטית. ברגע שהוא ניכנס למערכת הזו הוא חייב ללמוד להיות פוליטיקאי, הוא חייב להפוך לפוליטיקאי. אך אם אתה נכנס למערכת הזאת מחוסר מיומנות וניסיון, אתה תהפוך לפוליטיקן קטן שכל המהלכים שלך יהיו חסרי כל משמעות. ובוודאי, איש כזה לא יכול לעשות שום שינוי. גם אם הוא באמת רצה לעשות אותו, הוא יגלה שהוא פשוט לא יכול לשנות כלום.
     אחת הדוגמאות של חוסר המשמעות של הדברים שאומר יאיר לפיד זה הנפנוף שלו בנושא פופולרי היום- "שוויון בנטל". לפיד אומר שנתניהו לא מעוניין לעשות שוויון בנטל, שצריך שכולם ישרתו בצבא וכו'. זה פשוט אמירות. אין לזה שום משמעות. כל אחד יכול לצאת היום ולהגיד: "כולם צריכים לשרת בצבא", ואז? ההבדל הוא שכשאדם פשוט יצא ויגיד את האמירה שכזו אף אחד לא יתייחס אליו, כשאדם מפורסם אומר את זה, אז משום מה האנשים חושבים שיש לו גם דרך איך לעשות את זה.
     אותם האנשים שיצביעו בקלפי ליש עתיד, בעוד כמה שנים יגידו שעוד פעם רימו אותם. הם יבכו על החיים ויגידו שאין עתיד, שכל הפוליטיקאים הם אותו הדבר, ש"פוליטיקאים" הם מושחתים ולא אחראים, אך חייבים לא לשכוח, שגם האזרח צריך להיות אחראי. האזרח הוא זה שאחראי על הבחירה שהוא עושה, כי הוא בעצם נותן לאנשים מנדט להיות מקבלי ההחלטות.

יום חמישי, 3 בינואר 2013

מפלגות הערביות.
 
 
     אחת המטרות החשובות של מדינת ישראל, שבלעדיה אי-אפשר להשיג שגשוג- זה יציבות ולכידות בתוך המדינה. במדינת ישראל יש קבוצה גדולה של אנשים שיש להם אזרחות ישראלית, אך אי-אפשר להגדיר אותם עדיין כחלק מהמדינה. מדובר על ערביי ישראל. קבוצה הזאת לא הצליחה להשתלב  במדינה. אם אחד וחצי מיליון אזרחים לא מרגישים את עצמם חלק מהמדינה, והם הופכים להיות לקבוצה בדלנית בתוך המדינה, אז למדינה הזאת יש בעיה קשה, כי זה פוגע ביציבות הפנימית ומונע שגשוג. ושגשוג של מדינה היהודית- זו המטרה העליונה של הציונות.
     מפלגות יהודיות רבות היום מנסות להראות לבוחריהם שהן נלחמות נגד המפלגות הערביות ששוללות את זכותה של מדינת ישראל להתקיים. בלי להיכנס לפרטים צריך להבין, שדרך שבה הן נלחמות, היא דרך לא נכונה.
     מפלגות ערביות הבדלניות לא מייצגות את כל הערבים במדינת ישראל, וכך צריך להתייחס אליהן. מפלגות האלה עושות הון פוליטי על הססמאות הפופוליסטיות, שבעיקר מתעסקות ב"כיבוש". באופן מעשי הח"כים הערבים לא נקטו עצבה כדי לשפר את המצב של האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל. יותר מכך, המצב העגום של הערבים טוב להם. הם יכולים להמשיך לשבת בכנסת ישראל, לא לעשות כלום למען האוכלוסייה הערבית, ולהגיד שממסד של המדינה היהודית הוא זה שעשמים בכך שהם, הח"כים הערבים, לא יכולים לעשות כלום. אבל אם אתם לא יכולים לעשות כלום בתוך הפרלמנט של מדינה היהודית, אז למה אתם ממשיכים לשבת בו? התשובה היא ברורה: יש להם משכורת טובה, תנאים, ובנוסף הם לא צריכים לעשות כלום, רק לצעוק על גזענות ועל "כיבוש". מה רע?
     יש ערבים רבים שמבינים את זה, אבל הבעיה שהם לא מרגישים שלמפלגות האחרות יש מענה לבעיות שלהם. מפלגות הגדולות בישראל צריכות להפסיק לתקוף את המפלגות הערביות בכך שהן לא נאמנות למדינת ישראל. זה רק עושה להן הון פוליטי. כשיהודים תוקפים את המפלגות הערביות הם בעצם מציבים אותם בתור המגנים הבלעדיים של האוכלוסייה הערבית בארץ. הם מעוניינים בכך שיהודים יתקפו אותם. כך הם הופכים להיות למפורסמים יותר.
     מפלגות יהודיות צריכות לתת מענה לצורכיהם של האוכלוסייה הערבית, ולהציע את הדרכים הראליים לשילובם בתוך מדינת ישראל. כלומר, הערבים צריכים להרגיש שיש להם מישהו שבאמת מטפל בבעיות שלהם. כך בעצם מפלגות ערביות יהפכו לפחות רלוונטיות. הם צריכים להבין מי באמת פותר להם בעיות, ומי רק עושה עליהם הון פוליטי. זו הדרך להילחם נגד הקיצוניות הערבית בכנסת. היום מפלגות יהודיות פשוט לא מתעסקות עם הבעיה של ערביי ישראל. וזו טעות קשה.
     כדי לנצח את מפלגות הערביות הבדלניות, שהן המחסום לשילובם של האוכלוסייה הזאת במדינת ישראל, צריך להראות שמפלגות האלו לא מייצגות את האינטרסים של ערביי ישראל. הן עושות הון פוליטי על הבוחר הערבי, ובכוונה מנסים להחריף את השסע היהודי-ערבי, כי כך הם נראים כנציגים היחידים שיכולים להגן את הערבים מפני האיום של הציונים. מצד השני, אנשי ציבור היהודים עם תפיסות קיצוניות, גם כן עושים הון פוליטי כשמנסים להראות את הערבים כ"גיס חמישי". מפלגות ערביות לא יכולות להתקיים בלי השסע היהודי-ערבי. הם גם משדרים איום כלפי האוכלוסייה היהודית, וזה נותן קולות לפוליטיקאים קיצוניים יהודים. באופן פרדוקסלי, מפלגות ערביות הן המקור לעוינות של היהודים שנגדו הן מתיימרות להילחם.
     מפלגות יהודיות צריכות לפנות לקהל הבוחרים הערבי ולתת להבין לו שהוא יכול לפתור את הבעיות שלו רק דרך מפלגות גדולות יותר, ולא דרך מפלגות בדלניות שלא יכולות לתת מענה לצורכיהם.